חוכמת הדבורים
מאת בתיה מלמד הכל התחיל באינטואיציה, שכיוונה את הנטורופתית, ד"ר אסתר אמיתי, להתחקות אחר חיי הדבורים. היא התחילה לעקוב אחר בעל החיים המופלא הזה, ואז – בשעה שהתפעלה מסגולותיהן המיוחדות של עיני הדבורים – נפל האסימון. שנים אחדות לאחר מכן תורגמה התובנה הזאת לפטנט -משקפיים לשיפור ומיקוד הראייה: אלה הם משקפיים, שבמבט ראשון נראים כמו משקפי שמש רגילים, אך במבט שני מתגלה שבמקום עדשות הם מצוידים ברשת קמורה עם חורים קטנטנים, המזכירים את צורתה של חלת הדבש.
ואפשר היה להתחיל את הספור הזה גם אחרת: אמא שלי, בת ה- 76, סובלת שנים רבות מניוון ברשתית העין, וטובי הרופאים אמרו לה שאין ביכולתם לעזור. לכן הייתי מאוד מאוד ספקנית, כאשר הצעתי לה לנסות את משקפי התרגול של ד"ר אמיתי.
אבל הפלא התרחש. התברר שבאמצעות המשקפיים האלה היא יכולה לא רק לצפות בטלוויזיה, אלא גם לקרוא את הכתוביות – מה שלא היה ביכולתה לעשות כבר שנים. האם גם ראייתה תשתפר עם הזמן? כנראה שכן, אך ברור שקצב השיפור הוא אישי ותלוי בבעיה הספציפית, שממנה סובל המטופל. אסתר אמיתי (61 ) עצמה, למשל, אינה זקוקה היום יותר למשקפי הראייה, שאותם התחילה להרכיב בגיל מסויים.
היא נולדה בתל-אביב "ובמלחמת השחרור, כשהייתי בת חמש וחצי, פגעה בבית שלנו פצצה שהטיל מטוס מצרי. אמי נהרגה, אחי ואני נפצענו, ואז התחיל פרק של מעברים, שבשלב מסויים שלו הגעתי לקיבוץ גשר, שבו אני מתגוררת עד היום. מהילדות המוקדמת אני נוצרת את זיכרונו של סבא שלי, שהיה מומחה לרפואת הרמב"ם. כבר כנערה הגעתי אל ההכרה שגם אני זכיתי בכשרון הזה, והבנתי שהייעוד שלי הוא לעזור ולטפל בעזרת הרפואה הטבעית".
ההבנה הזאת הייתה התחלה של דרך, שהתחילה בשנות הששים שבהן נחשב העיסוק ברפואה משלימה למוזר ויוצא דופן, ושבמהלכה למדה אסתר, בארץ ובעולם, כמעט כל תחום ברפואה המשלימה. זה כולל, בין השאר: רפלקסולוגיה, מקרוביוטיקה, נטורופתיה, עיסויים למיניהם, רפואה סינית, פרחי בך, הומיאופתיה וקריאה בכפות הידיים. מתוך הרשימה הארוכה הזאת בקשתי ממנה לבחור את הצמתים והכלים המשמעותיים ביותר עבורה.
"בצומת החשוב הראשון" היא מספרת "הגיעו אל הקיבוץ שני סטודנטים לתיאולוגיה מספרד, וכדוברת לאדינו מהבית יצרתי אתם קשר. כשספרתי להם על כוח הריפוי של ידי, גילה לי אחד מהם שאצלם יש נזירות שמטפלות כבר מאות שנים באמצעות כפות הרגליים. הוא נתן לי כתובת באנגליה, שבה אוכל ללמוד את השיטה, ונסעתי. פגשתי שם נזירות, למדתי אצלן רפלקסולוגיה. וזו הייתה חוויה מדהימה. מהן למדתי גם, שהאינדיאנים עוסקים ברפלקסולוגיה מזה דורות רבים, ואפילו הצלחתי למצוא מפה אינדיאנית של כפות הרגליים, שהתגלתה כשונה מכל מה שאנחנו מכירים" .
במה היא שונה? הרי לא ייתכן שהאיברים מיוצגים בנקודות אחרות על כפות הרגליים.
"ברור, ובאמת לא מדובר במקומות אחרים, אלא בסמלים שונים ויפהפיים. אצל האינדיאנים יש לכל איבר סמל, שממנו ניתן להבין את תפקידו.
למעשה הם ציירו את הרגשות שלנו, כאשר איבר אחד הוא הבית של האדם, על כל המשתמע מהמושג הזה, איבר אחר הוא החיה של האדם וכן הלאה".
מהם כלי העבודה העיקריים שלך?
"שתי השיטות שמשפיעות היום במיוחד על עבודתי הם ענף של הרפלקסולוגיה, שנקרא פרינייטל ( כשם התקופה הטרום עוברית, שבה נפגשים הביצית והזרע ונוצרת ההוויה), ושיטה טיבטית בשם ג’ין שין. את הפרינייטל פיתח מרפא בשם רוברט סנט ג’ונס, שטען שצריך לעבוד על הגוף בתנועות מעגליות, מפני שהן אלה שמחברות אותנו אל תחושת הראשוניות של טרום הרחם, וזאת בניגוד לרפלקסולוגיה הקלאסית, שבה התנועות הן קוויות.
נסעתי לשוויץ ללמוד אצלו את השיטה, וזה היה מרתק. טיפלנו שם, בין השאר, בילדים עם תסמונת דאון, וההתפתחות שלהם באמת הייתה שונה מזו של כל ילד אחר עם התסמונת הזאת. גם היום אני מטפלת בילדים כאלה, ובעיקר מלמדת את ההורים את השיטה, כדי שיוכלו לטפל בהם בעצמם. על המקור של הכלי השני, ג’ין שין, יש ספור יפה על כהן דת טיבטי, שחלה במחלה קשה. הנזירים השכיבו אותו בחדר מבודד על ראש ההר, הביאו לו כל יום מרק וחיכו בעצב למותו הוודאי. אבל בסופו של דבר, במקום שהם יבואו לקחת אותו לקבורה הוא ירד לקראתם. לתדהמתם הוא סיפר להם שהבריא לאחר שגילה מרידייאנים (ערוצי אנרגיה בגוף) חדשים, שאינם מוכרים ברפואה הסינית, וטיפל בעצמו. למעשה מדובר במרידייאנים הרבה יותר עתיקים מהסינים, והשיטה מתבססת על מגע, שמאזן בין שני קטבים בעזרת הדפקים של המרידייאן".
נחזור למשקפיים. על מה בדיוק ניתן לך הפטנט?
"על אביזר לשיפור הראייה. אחרי שכתבתי את הפטנט והגשתי אותו, התברר לי שיש בעולם דברים דומים. אבל בסופו של דבר הוועדה קבעה שהם לא עושים את אותה עבודה. זה לא פשוט לרשום פטנט. לאורך זמן רב שלחו אלי כל מיני דגמים דומים לשלי, ובכל פעם היה עלי להוכיח שזה לא אותו דבר. כל המשקפיים האלה עובדים על שרירי העין, וכך גם משקפי ה- GYM שלי, אבל הוכח שרק הם מצליחים ליצור עדשה חדשה ועוזרים לכל טווחי הראייה ולכל הבעיות".
אמרת שהמשקפיים האלה יוצרים אצל כל אחד עדשה חדשה. איך זה קורה?
"אני לא רוצה לחשוף את הסוד של הפטנט, אבל השילוב של המשקפיים האלה, העין והאוויר – יוצר אצל כל אחד מעין "עדשה אישית". בעקרון, הסוד טמון בזויות המסוימות ( בצורת קונוס) של החורים, ולשמחתי הניסיון הוכיח שאותו זוג משקפיים מתאים לכל אחד ולכל בעיה. גם לילדים קטנים. משך זמן התרגול, הנחוץ כדי לחדש בעזרתם את נעורי העין, תלוי רק בבעיה ובגיל".
את מסתייגת מהמושג תקשור. מהיכן בכל זאת קבלת את המסר שהוביל אותך אל הכוורת?
"יש לי ערוץ מידע, שדרכו אני מקבלת מסרים שונים. זה קורה כל הזמן, גם במהלך האבחונים והטיפולים, והיום אני יודעת בוודאות שאת המידע אני מקבלת מסבא שלי"
ואפשר היה להתחיל את הספור הזה גם אחרת: אמא שלי, בת ה- 76, סובלת שנים רבות מניוון ברשתית העין, וטובי הרופאים אמרו לה שאין ביכולתם לעזור. לכן הייתי מאוד מאוד ספקנית, כאשר הצעתי לה לנסות את משקפי התרגול של ד"ר אמיתי.
אבל הפלא התרחש. התברר שבאמצעות המשקפיים האלה היא יכולה לא רק לצפות בטלוויזיה, אלא גם לקרוא את הכתוביות – מה שלא היה ביכולתה לעשות כבר שנים. האם גם ראייתה תשתפר עם הזמן? כנראה שכן, אך ברור שקצב השיפור הוא אישי ותלוי בבעיה הספציפית, שממנה סובל המטופל. אסתר אמיתי (61 ) עצמה, למשל, אינה זקוקה היום יותר למשקפי הראייה, שאותם התחילה להרכיב בגיל מסויים.
היא נולדה בתל-אביב "ובמלחמת השחרור, כשהייתי בת חמש וחצי, פגעה בבית שלנו פצצה שהטיל מטוס מצרי. אמי נהרגה, אחי ואני נפצענו, ואז התחיל פרק של מעברים, שבשלב מסויים שלו הגעתי לקיבוץ גשר, שבו אני מתגוררת עד היום. מהילדות המוקדמת אני נוצרת את זיכרונו של סבא שלי, שהיה מומחה לרפואת הרמב"ם. כבר כנערה הגעתי אל ההכרה שגם אני זכיתי בכשרון הזה, והבנתי שהייעוד שלי הוא לעזור ולטפל בעזרת הרפואה הטבעית".
ההבנה הזאת הייתה התחלה של דרך, שהתחילה בשנות הששים שבהן נחשב העיסוק ברפואה משלימה למוזר ויוצא דופן, ושבמהלכה למדה אסתר, בארץ ובעולם, כמעט כל תחום ברפואה המשלימה. זה כולל, בין השאר: רפלקסולוגיה, מקרוביוטיקה, נטורופתיה, עיסויים למיניהם, רפואה סינית, פרחי בך, הומיאופתיה וקריאה בכפות הידיים. מתוך הרשימה הארוכה הזאת בקשתי ממנה לבחור את הצמתים והכלים המשמעותיים ביותר עבורה.
"בצומת החשוב הראשון" היא מספרת "הגיעו אל הקיבוץ שני סטודנטים לתיאולוגיה מספרד, וכדוברת לאדינו מהבית יצרתי אתם קשר. כשספרתי להם על כוח הריפוי של ידי, גילה לי אחד מהם שאצלם יש נזירות שמטפלות כבר מאות שנים באמצעות כפות הרגליים. הוא נתן לי כתובת באנגליה, שבה אוכל ללמוד את השיטה, ונסעתי. פגשתי שם נזירות, למדתי אצלן רפלקסולוגיה. וזו הייתה חוויה מדהימה. מהן למדתי גם, שהאינדיאנים עוסקים ברפלקסולוגיה מזה דורות רבים, ואפילו הצלחתי למצוא מפה אינדיאנית של כפות הרגליים, שהתגלתה כשונה מכל מה שאנחנו מכירים" .
במה היא שונה? הרי לא ייתכן שהאיברים מיוצגים בנקודות אחרות על כפות הרגליים.
"ברור, ובאמת לא מדובר במקומות אחרים, אלא בסמלים שונים ויפהפיים. אצל האינדיאנים יש לכל איבר סמל, שממנו ניתן להבין את תפקידו.
למעשה הם ציירו את הרגשות שלנו, כאשר איבר אחד הוא הבית של האדם, על כל המשתמע מהמושג הזה, איבר אחר הוא החיה של האדם וכן הלאה".
מהם כלי העבודה העיקריים שלך?
"שתי השיטות שמשפיעות היום במיוחד על עבודתי הם ענף של הרפלקסולוגיה, שנקרא פרינייטל ( כשם התקופה הטרום עוברית, שבה נפגשים הביצית והזרע ונוצרת ההוויה), ושיטה טיבטית בשם ג’ין שין. את הפרינייטל פיתח מרפא בשם רוברט סנט ג’ונס, שטען שצריך לעבוד על הגוף בתנועות מעגליות, מפני שהן אלה שמחברות אותנו אל תחושת הראשוניות של טרום הרחם, וזאת בניגוד לרפלקסולוגיה הקלאסית, שבה התנועות הן קוויות.
נסעתי לשוויץ ללמוד אצלו את השיטה, וזה היה מרתק. טיפלנו שם, בין השאר, בילדים עם תסמונת דאון, וההתפתחות שלהם באמת הייתה שונה מזו של כל ילד אחר עם התסמונת הזאת. גם היום אני מטפלת בילדים כאלה, ובעיקר מלמדת את ההורים את השיטה, כדי שיוכלו לטפל בהם בעצמם. על המקור של הכלי השני, ג’ין שין, יש ספור יפה על כהן דת טיבטי, שחלה במחלה קשה. הנזירים השכיבו אותו בחדר מבודד על ראש ההר, הביאו לו כל יום מרק וחיכו בעצב למותו הוודאי. אבל בסופו של דבר, במקום שהם יבואו לקחת אותו לקבורה הוא ירד לקראתם. לתדהמתם הוא סיפר להם שהבריא לאחר שגילה מרידייאנים (ערוצי אנרגיה בגוף) חדשים, שאינם מוכרים ברפואה הסינית, וטיפל בעצמו. למעשה מדובר במרידייאנים הרבה יותר עתיקים מהסינים, והשיטה מתבססת על מגע, שמאזן בין שני קטבים בעזרת הדפקים של המרידייאן".
נחזור למשקפיים. על מה בדיוק ניתן לך הפטנט?
"על אביזר לשיפור הראייה. אחרי שכתבתי את הפטנט והגשתי אותו, התברר לי שיש בעולם דברים דומים. אבל בסופו של דבר הוועדה קבעה שהם לא עושים את אותה עבודה. זה לא פשוט לרשום פטנט. לאורך זמן רב שלחו אלי כל מיני דגמים דומים לשלי, ובכל פעם היה עלי להוכיח שזה לא אותו דבר. כל המשקפיים האלה עובדים על שרירי העין, וכך גם משקפי ה- GYM שלי, אבל הוכח שרק הם מצליחים ליצור עדשה חדשה ועוזרים לכל טווחי הראייה ולכל הבעיות".
אמרת שהמשקפיים האלה יוצרים אצל כל אחד עדשה חדשה. איך זה קורה?
"אני לא רוצה לחשוף את הסוד של הפטנט, אבל השילוב של המשקפיים האלה, העין והאוויר – יוצר אצל כל אחד מעין "עדשה אישית". בעקרון, הסוד טמון בזויות המסוימות ( בצורת קונוס) של החורים, ולשמחתי הניסיון הוכיח שאותו זוג משקפיים מתאים לכל אחד ולכל בעיה. גם לילדים קטנים. משך זמן התרגול, הנחוץ כדי לחדש בעזרתם את נעורי העין, תלוי רק בבעיה ובגיל".
את מסתייגת מהמושג תקשור. מהיכן בכל זאת קבלת את המסר שהוביל אותך אל הכוורת?
"יש לי ערוץ מידע, שדרכו אני מקבלת מסרים שונים. זה קורה כל הזמן, גם במהלך האבחונים והטיפולים, והיום אני יודעת בוודאות שאת המידע אני מקבלת מסבא שלי"
